אז כן גם אני חליתי בקורונה.
קורונה כל נורות הפחד בכל הצבעים נדלקו!
כל הציטוטים והמשפטים המפחידים והתמונות המפחידות של חולי קורונה מונשמים
ואנשים בוכים, אנשים במצב רפואי קשה, סיפורים קשים.
וזו בהחלט תעלומה מה יהיה איתי. איך עליי תשפיע הקורונה? איך יודעים בכלל איך כל אדם יגיב.
אז לאחר כל התסריטים המפחידים שלא מביישים סרטי אימה נוראים, שרצו לי בראש
ואני מניחה שרצים לכל אדם שאומרים לו "אתה חיובי"!, התחלתי לדבר עם עצמי
ולפני הכל התחלתי לנשום.
אבל לא סתם נשימה קטנה ועוד אחת, אלא נשימות עמוקות פנימה והחוצה, עד שהריאות
מתחילות לנשום נשימות רגילות ומרגיעות.
בום הדלת בחדר נטרקת – מבודדת!
רגע לפני אני עוד מסדרת, מנקה ומבשלת ולאחר שיחת הטלפון של הרופאה אני כבר מדבקת.
אסור לי לצאת מפתח החדר, אסור לי לפתוח את הדלת ללא מסיכה ואסור ואסור…
והכל רק בגלל שאני חיובית.
איך החיובי של הקורונה הוא כל כך שלילי. החיובי הכי לא נחמד.
ואז מתקשרים כל המשפחה המבוהלת, שגם מכניסים ללחץ, וחברות, וקופת החולים ומשרד הבריאות מתקשרים ושולחים מלא הודעות, תוך זמן קצר הפכתי לסלבס של קורונה.
אני בודקת כל כמה שעות חום וב'ה אין חום.
אולי זו טעות, אני חושבת.
ובלילה אחרי ההלם הראשוני, רק אני בחדר, או.קיי והקורונה ומעליי רק ה' שומר.
ועדיין אני מגלגלת תסריט, שמחר מתקשרים אליי ויגידו שחלה טעות ואת בעצם שלילית וכבר מתחילה להריץ תסריט איך אני יוצאת מהחדר ואומרת לכולם זו היתה טעות.
ואז מגיע הבוקר ומניחים לי מעבר לדלת את ארוחת הבוקר ושתיה. ואני מנסה לדבר מעבר לדלת,
אבל כיוון שכולם בבית, יש רעש ולא שומעים אותי.
אומנם כואב לי הראש ואני מצוננת קצת והשתעלתי ממש קצת, אבל מי מתייחס לדברים כאלו קטנים? אני הרי עברתי לידות וגם כל מיני מחלות.
אז עובר גם היום הזה ואף אחד לא התקשר לומר שיש טעות ואני מבינה שאני אכן חיובית.
ולאט לאט מתחילים להגיע התסמינים- הצינון נהיה ממש נוראי וגם קצת שיעול והנה הופס ואיבדתי את חוש הריח.
לא יתכן שאני לא מריחה, הרי כולם תמיד אומרים לי שאני ממש "כלב גישוש" עם חוש הריח המאד מפותח שלי.
מנסה להריח שמנים אתריים ממש חזקים וכלום. השמנים האלו ומים הם בדיוק אותו הדבר.
מנסה להריח את האוכל, השתיה ואין הוא פשוט נעלם.
ואז מתחיל שוב להזדחל הפחד לכל מיני מקומות לתוכי, מה יהיה הלאה? וכבר הקולות מתוך תת המודע כל כך חזקים, שהמודע שלי ממש מושפע קשות.
ופה החלטתי שאני לוקחת פיקוד. קודם כל מתחילה לשחרר את העולם שמחוץ לדלת, כלומר את בעלי וילדיי שיסתדרו בלעדיי וזו ממש עבודה לשחרר.
ומתחילה לדבר עם עצמי ולהרים את עצמי שאני כבר יוצאת מהקורונה הזאת ומי היא בכלל, ונושמת שוב ושוב עד שאני נרגעת ואז שומעת מדיטציות מרגיעות. וזה ממש עוזר.
אני אכן מצוננת ובלי חוש ריח ומבודדת, אבל תודה לאל ללא חום ופה אני גם מדברת עם עצמי, שלמרות כל הכאבים בגוף שאני מרגישה ועוד כל מיני דברים מסביב, אני ב'ה די בסדר ומתחילה להודות ולהודות ולהודות. פרט מאד חשוב, שאני מאמצת.
אני גם לוקחת ויטמינים מהרגע הראשון שאני יודעת שיש לי קורונה ועוד שמנים של צמחי מרפא, שאני בולעת באדיקות, כי אני מאמינה שצריך שילוב של הכל.
עוד יום עובר ועוד אחד… ויש גם יום קשה במיוחד ואני מרגישה שאני עומדת ליפול לתוך התהום והפחד, וגם פתאום גם קשה לי לפתע לנשום ואני משתעלת ממש חזק- אני מבינה שאני צריכה לעבוד על תת המודע חזק ביותר, כי הוא מתחיל לשלוט חזק על המודע ונותן לקורונה לשלוט עליי.
מתחילה לרשום לי משפטים מאוד חזקים ומשננת לתת המודע שלי מספר פעמים ביום ובמיוחד בבוקר מוקדם כשמתעוררת ובלילה לפני השינה.- אני בריאה! אני יוצאת מהבידוד
כבר עכשיו! אני חזקה!
משלבת יחד את המשפטים, עם נשימות, מדיטציות ודמיון מודרך והשילוב נפלא!
אז גם אחרי ימים ספורים, מתקשרת הרופאה ואכן מודיעה לי שאני משוחררת ואני נחשבת מחלימת קורונה
יש!!
יצאתי מהחדר שהיה ביתי עשרה ימים, וואו הכל נראה אחרת לחלוטין, אבל לפתע טלפון
ושוב הרופאה על הקו והפעם מדברת עם בעלי ומודיעה לו שהבן שלי הצעיר נמצא חיובי!!!!
ומי שיכולה להיות איתו זו רק אני!
אז כן, הבן הוא חיובי ועכשיו אני ממש מאמינה באמונה שלמה שגם את הבידוד שלו נצלח והוא בע'ה ירגיש טוב מיד.
משדרת לו עד כמה שאפשר מילים חיוביות ועוד כמה דברים מרגיעים ובעיקר דואגת להרגיע ולומר שבקרוב זה כבר בע'ה יעבור וכך אכן קורה!
הכותבת: איריס בן-ארי, מטפלת רגשית בתת מודע ופרחי באך.